דג זהב

אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה – לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם,
אֶת הָאוֹמֶץ – לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.

גיליתי את התפילה הזו כנערה צעירה ומיד היא נגעה בי.
שלוש משאלות שאפשר לבקש מדג זהב.
שלווה אומץ ותבונה.
מכסה הכל, לא?

רק שלוש ובכל זאת יש מן נסיון לצמצם לאחת החשובה מביניהם. אם בתבונה אבחין ש-X הינו מצב שאין ביכולתי לשנות, ללא שלווה אתייסר. ועם שלווה ואומץ, אנרגיות או חלומות רבים יתבזבזו ללא התבונה…

אז אין אחת עליונה על האחרות אבל בימים שונים אאחל לעצמי אחת יותר מהשניה.
היום אני הכי רוצה את התבונה.
באומץ בחרנו להכנס לתהליך של בניית בית. במשך שנה וחצי גייסנו לא מעט שלווה נוכח מכשולים שנראו בעינינו טבעיים וחלק בלתי נפרד מהתהליך.
והיום, לאחר עיכוב מצטבר שכבר לא נתפס כטבעי, אני מוצאת את עצמי דוחפת חזק.
וזה מרגיש לא נכון. זה מבלבל… וזה מרוקן.
אבל מה? לשחרר?
דברים יזוזו מעצמם? לא נשמע הגיוני בתהליך כזה.
אז יאללה תנו לי תבונה. אבחין ואדע.
יאללה עוד איזה מכשיר מהעתיד שיגיד לי מה צריך לקרות פה עכשיו.

אלא שכמו בכל דבר, גם פה יש כמה גוונים על הרצף בין שחור ללבן.
מניחה שחסכו בשורות התפילה אבל בטח התכוונו שהתבונה תגלה את הצבע המדויק אשר בין שלווה לאומץ. (האם הם בכלל שני קצוות???).

תבונה זו תכונה שלא כ"כ ניתן לשלוט בהופעתה. אולי במידה ומצליחים לשלוט ברגשות. או בעצם דוקא במידת ההקשבה, ההכרה והעבודה עם הרגשות שלנו. לכן נגיע למצב כמו עכשיו שנבקש אותה ועדיף שתגיע בצורת המכשיר שנותן גוון מדויק כמו 62% שלווה 28% אומץ (אשמח גם בעזרה של מדידת האומץ והשלווה בתוכי אבל לא אהיה גרידית).

אומץ אתה כמעט אף פעם לא רואה בעצמך בהווה אלא רק דרך עיני אחרים או בדיעבד.
אנשים משתמשים במושג אומץ יותר בהיעדרו וכשכבר אחרים מייחסים להם אומץ הם מופתעים, מתנערים או תולים את ההתנהגות האמיצה בדברים אחרים. והאמת, נראה לי שבצדק. לדעתי אומץ זו בעצם תכונה מתעתעת שמוערכת יתר על המידה. כי היא מטשטשת תכונות, ערכים, כישורים אחרים שעשו את העבודה שם מתחת ועד לשלב שבו היא קטפה את הקרדיט. כן. יש את השלב שבו אתה צריך לזרוק את התרמיל מעבר לגדר ורק אחריו להחליט איך אתה עובר את הגדר. זה האומץ והוא בהחלט עם הילה מרשימה שכזו. אבל אני חושבת שהוא הפינאלה של המקפצה וכ"כ הרבה תכונות תומכות בו עד שבעצם הוא עצמו לא כזה נדרש (וגיליתי שכשאני משתמשת באומץ נטו, בלי כל המתחת, זה דוקא יוצא עקום). אבל כולנו אוהבים להיות אמיצים אז יאללה שייקח את הקרדיט ? וואו מעניין למה יש לי כ"כ הרבה להגיד על התכונה הזו. אמממ. אוסיף דבר אחרון שאומץ מתגלה לא רק במקרים דרמטייים שאתה זורק את התרמיל מעבר לגדר, וגם במקרה הדרמטי הזה, לא פחות אמיץ בעיני הוא גם להחליט לסגת.

אז תבונה ואומץ לא ממש ניתן ללמוד. אי אפשר באמת להכריח אותן לגדול בתוכך. הן נבנות ומבשילות להן בזמן לא ידוע ואז מופיעות ברגע אחד. וגם אחרי שהופיעו, הופעתן פעם נוספת אינה ברורה מאליה.

אבל שלווה…. שלווה אפשר לעשות.
נשמע כמו אוקסימורון אבל אני באמת מאמינה בזה.
מבין השלוש, עליה אני מרגישה שאני יכולה להשפיע.
לא בקלות. לא בלי מאמץ (ואומץ). לא בכל רגע נתון או בהינף יד (הלוואי). בטח לא בכח.
אבל כן נכנס לקטגוריה של דברים שביכולתי לשנות.
ואתם יודעים מה? יש לי הרגשה שמתוך שלווה התבונה מתבהרת לה.
ואולי גם האומץ מוצא את כל החברים התומכים ויכול לפרוץ החוצה.

תראו מה זה… ביקשתי תבונה והיא הגיחה לרגע רק בשביל להגיד לי ששלווה זה הדבר שכדאי להשקיע בו…
תודה. נמסטה ?