Hello world!
Welcome to WordPress. This is your first post. Edit or delete it, then start writing!
Welcome to WordPress. This is your first post. Edit or delete it, then start writing!
לפני כמה ימים שמעתי פרק של אמא מאמנת (אפרת לקט) על זוגיות ובו היא המליצה לעשות רשימה של 100 (!) דברים שאת אוהבת בבן זוגך. היא "הסכימה" שגם 50 זה מספר טוב (?). זה נתן לי השראה לשיפור הזוגיות שלי עם עצמי. הזוגיות הזו שמשפיעה יותר
אֵלִי, תֵּן בִּי אֵת הַשַּלְוָוה - לְקָבֵּל אֵת הַדְּבָרִים שֶאֵין בִּיכוֹלתִּי לְשַנוֹתָם, אֶת הָאוֹמֶץ - לְשַנוֹת אֵת אֲשֶר בִּיכוֹלתִּי, וְאֵת הַתְּבוּנָה - לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם. גיליתי את התפילה הזו כנערה צעירה ומיד היא נגעה בי. שלוש משאלות שאפשר לבקש מדג זהב. שלווה אומץ ותבונה. מכסה הכל, לא? רק שלוש ובכל זאת יש מן
מאז שנולדו לי ילדים, ימי הולדת זה חגיגה גדולה. ימי הולדת שלהם. אף פעם לא עשיתי ענין מימי הולדת שלי או אפילו של הסובבים אותי. למה? זה כבר נושא לפוסט אחר. עכשיו שהילדים גדלים צריך לעשות סדר בדיסוננס הזה. הרי איך זה יכול להיות שלהם חוגגים (ודי בגדול)
לו רק היה כפתור. כזה שלוחצים עליו. ומיד קורה. כפתור לריכוך הלב. ריכוך כזה שקורה כ"כ הרבה פעמים באופן טבעי. כשאתה תופס איזה רגע. כשהרגע תופס אותך. (או כשאתה תופס ומאפס את עצמך- פחות טבעי אבל גם עובד). כפתור כזה שנלחץ לבד פתאום באיזה רגע של בהירות שבו
עברי רוצה להשאר בצבר לצפות באמבלונס ובתורמי הדם. צריכים ללכת לאסוף את הללי. מתכננים לחזור אחרי הללי וביקור בסופר. בסופר עברי רוצה ביסלי בנוסף לטילון. מסכימה לאחר שמסכים לחלוק את הביסלי. ליד הקופה פוגש בסופגנייה הראשונה לעונה. זו שמגיעה ממש בסמוך ליום הולדת שלו בשנה.